זוהי גישה פרקטית שמבוססת על תפיסת העולם של "תקשורת מקרבת" שהותאמה לשימוש במערכות יחסים שמתקיימת בהן היררכיה של מוביל – ומובל. כמו יחסי הורים – ילדים, מורה – תלמידים, מנהל – עובדים ועוד.
העיקרון המרכזי של "סמכות הורית מקרבת" הוא יצירת שיתוף פעולה מתוך בחירה פנימית ורצון חופשי המבוססים על שלושה ערכים מרכזיים: אחריות, כבוד ואמפתיה.
"המודל לתקשורת מקרבת", שמוכר גם בשם "תקשורת לא אלימה", או "שפת הג'ירף", פותח על ידי הפסיכולוג ד"ר מרשל רוזנברג (ארה"ב). הנחת היסוד היא שאנשים מונעים מתוך צרכים, והכרה בהם, מהווה בסיס משותף לחיבור אנושי ולבחירה בהתנהגות מועילה והרמונית
לשני הצדדים.
מתוך כך, כל התנהגות, נתפסת כדרך פעולה למילוי צרכים. כשאנחנו חווים התנהגות לא רצויה של הילד זו דרך פעולה שבתפיסה הסובייקטיבית של הילד, מיועדת לספק מענה לצורך לא מסופק.
ניתן לומר שמאחורי כל צרחה – יש צורך.
המודל לסמכות מקרבת, מעניק לבעלי הסמכות: הורים, מורים, מנהלים וכו', כלים יישומיים לתקשורת שיוצרת חיבור אנושי בשני מרחבי זמן:
מרחב הזמן המשימתי – בו אנחנו ממוקדים בפעילות, ואין לנו או לילד פניות רגשית לעסוק בשיח רגשי ועמוק. במרחב זמן זה, לרוב, נוצרים המון חיכוכים וקשיים. הכלים של המודל לסמכות מקרבת למרחב הזמן הזה, הם כלים של רתימה, של חיבור רגשי ואמפתיה, ומאפשרים
להימנע מניכור ועויינות, שנוצרים כשאנחנו מתקשרים בדרך שיפוטית, של ביקורת, כעס, הטפת מוסר, איומים וכו'.
מרחב הזמן הדיאלוגי – בו אנחנו מתמקדים בהקשבה אמפתית ובשיח רפלקטיבי להתבוננות על מצבים, לניתוח ולהבנה עמוקה של הצרכים שהיו שם, ומתוך כך, התכוונות להתנהגות שתאפשר מילוי של הצרכים בדרך מקובלת והרמונית.
אז כאן המקום לשתי בשורות בנושא:
האחת – יש מודל ויש כלים מאוד יישומיים, נגישים, שניתן ללמוד בזמן קצר יחסית.
בין השנים 2007-2011 נערב מחקר במסגרת תכנית הסטאז' למורים באוניברסיטת בר אילן שבחן את האפקטיביות של קורס בסמכות מקרבת. הממצאים העידו על כך שהמורים שיפרו במידה ניכרת את היכולת שלהם לנהל את המשמעת כמו-גם לנהל שיח חינוכי משמעותי, לאחר 12 מפגשי סדנה במודל
לסמכות מקרבת.
השניה – לא מדובר בפתרון קסם, אלא בתהליך שאנו עוברים, כדי להטמיע את הגישה ולהשתמש בכלים בדרך אותנטית ובהתאמה לסגנון האישי של כל אחד מאתנו.
אם אתם מוכנים לעבור תהליך תגללו קצת למטה וקראו על הקורס ומה אתם מקבלים ממני.